הישן מתחדש והחדש מתקדש
  www.dnoam.022.co.il
"דרכי נועם"
יום ה', כט’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
האם מותר לדבר בקדיש? נראה חילוקים בין לכתחילה ובין דיעבד, ובין חלקים בקדיש.
18:28 (24/03/11) דן סתר

לקט מקורות בעניין חומרת השיחה בזמן אמירת קדיש נקדים קודם למקורות, את דבר ההלכה בדבר, ואחר כך נמשיך עם שאר המקורות: כתב שו"ת עולת יצחק, לרב יצחק רצאבי שליט"א (חלק ב' סימן כ"ט עמ' נח, ס-סא): שאלה: כו' אך ראיתי רבנים יראי שמים גדולים המדברים אז, האם עלי להעיר להם, ואיך. וכמו כן ראיתי מעיינים בגמרא בחזרת הש"ץ, האם יש להם על מה לסמוך. תשובה: יש ללמוד, שאם הם מדברים בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך, בודאי יש למחות בהם. ואם הוא רבו, צריך לומר בדרך כבוד, כדקיימא לן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ב סעיף כ"ב) שהרואה רבו עובר על דבר איסור בין דאורייתא בין דרבנן, צריך התלמיד למחות בידו בלשון "לימדתנו רבנו", והיינו, אף על פי שלא למד דבר זה ממנו עיין שם כו' ולא אכחד תחת לשוני עוד צד לימוד זכות לפי דברי שבלי הלקט ותניא רבתי שכתבו אסור לשוח שיחת חולין, מוכח דדברי תורה שרי כו' אלא ששאר רבוותא לא חילקו בדבר. ולעניין לימוד בשעת חזרת התפילה, כבר נשתברו כמה קולמוסים בתוכחת מוסר, ועדיין יש אזנים אטומות בעוונותינו הרבים. ולפי מיצוי הדין, הנה לשון המשנה ברורה סימן קכ"ד ס"ק י"ז יש ליזהר מללמוד, ולא כתב אסור ללמוד כו' אבל נראה שהעיקר כמו שכתב בכף החיים שם ס"ק ט"ז בשם הרמ"ע שאם הם מכוונים לסוף אין למחות. ובהערות למשנה ברורה, הקרויות 'ביצחק יקרא', כתב הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א (סימן נו משנה ברורה ס"ק א): מצד הדין חובת הכוונה ואיסור השיחה וכדומה הוא רק עד "חצי קדיש", דהיינו עד "דאמירן בעלמא". לאחר מכן אינו חייב ואף רשאי להמשיך בשקט את התפילה וכדומה. מסכת ברכות (ג א): בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך [ברכות ג.] משנה ברורה (סימן נו סימן קטן א): וכל שכן שצריך לזהר מאד ומאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה...וכתוב בספר חסידים: מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות, אמר לו: למה פניך מוריקות ? אמר לו: מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר "ויכולו" וברכת "מגן אבות" ו"ביתגדל". ובספר מטה משה...שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו, ואמר לו: מפני מה אירע לך כך? אמר לו: מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש. ואפילו להרהר בדברי תורה אסור בשעה שהחזן אומר קדיש מפני שצריך לכוון הרבה בענית הקדיש [פרי מגדים]. כף החיים (שם סימן נו סימן קטן ח): מי יתן והיה שישתדל על עניית אמנים וקדישים על ריווח איזה פרוטות, על כגון זה נאמר "אם תבקשנה ככסף אז תבין יראת ה' ". והן בעוון רבים מעמי הארץ אין חוששין לענות בהיותם בביהכ"נ ועומדים ומשיחים זה עם זה ואין מפסיקים משיחתם, וכ"ש שאין ממתינים אפילו רגע כדי לענות- שרי להו מרייהו כי לכל העם בשגגה, אך כאשר ישמעו וידעו הדברים האלה- יזכרו וישובו ובזה יכופר להם ויתקנו את מעוותם ושב ורפא להם וידעו כי רע ומר עוזבם את ה' מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים, וישתדל לרוץ לענות אמן יהא שמיה רבה ובפרט בקדיש שאחר אגדה שדורש החכם לעם בו ירוץ- שאמרו במדרש שהקב"ה מוחל עוונותיהם ואמרו דווקא על אמן יהא שמיה רבה דאגדתא. הבית יוסף (או"ח סי' קכה, ב'): כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל, נהגו בכל מקומות ישראל שאין מדברים באמצע הקדושה ונראה הטעם מצד מה שכתב במסכת דרך ארץ זוטא. רב חמא בר חנינא אשכחיה לאליהו ועמו גמלים טעונים. אמר ליה: מה הגמלים הללו טעונים? אמר ליה: אף ורוגז למי שמספר בין קדושה לקדושה ובין קדוש לברוך בין יהא שמיה רבא ליתברך ובין כל ברכה. וכל המדבר בהם עליו הכתוב אומר: "ולא אותי קראת יעקב" (ישעיה מג כב). פלא יועץ (ערך עניה): ענית אמנים ויהא שמה רבא וברכו וקדושה הם דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם כו' וידוע חומר שבו שהחמירו בזוהר הקדוש פרשת וילך (דף רפו.)[מתורגם:] מי שמבזה לענות אמן, ועל אמנים הרבה שנאבדו ממנו, דנין אותו בגיהנום ומורידים אותו באותו מדור התחתון ונאבד ואינו עולה משם לעולם...ואילו היו יודעים המונעים (- הנמנעים) מלענות, גודל שכר ענית אמנים ויהא שמה רבא וברכו וקדושה, היו רודפים לילך לשמוע ולענות. שומר אמונים (מאמר פתחו שערים פרק י"ד): הנה עיקר כוונתנו בזה המאמר לעורר על ענין הנורא הנפרץ בעוונותינו הרבים בדבור בעת התפילה, וחזרת הש"ץ, וקריאת התורה, ובאמירת הקדישים והברכות, ומי האיש ירא ה' יקיים אמרי רז"ל (אבות פרק ב') במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ולא להיות עניו במקום שנוגע לכבוד שמים, כי (ברכות יט:) במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ואין לך חילול ה' יותר מאלו שמספרים בבית המדרש בעידן התפילה כאשר מאריכים בזה הספרים הקדושים. כו' וכתב הר"ר אליעזר מווירמיישא כי מי שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לעוה"ב שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". לכן, יזהר כל אדם שלא ישב לפני בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין כו'. על כן, אותם בני אדם היושבים לפני בית הכנסת וגם אותם המדברים בבית הכנסת בשעה שהקהל מתפללים, בבירור יהיו נדונים בצואה רותחת עכ"ל. הרי תסמר שערות ראש על זה שנידון בצואה רותחת כמו המלעיג על דברי חכמים ח"ו שמשפטו בכך (עירובין כא ב, גיטין נז א). ואפשר הטעם, כי אחר כל אזהרות גדולות שהזהירו אותנו רבותינו ועם כל זה אינו חושש לדבריהם ואינו נכנס פחד בלבבו. לכן נידון כמו המלעיג על דברי חכמים.

 
 
דרוש תורם לחיבורים
בלוג "דרכי נועם"
הלכה
תפילה
אמונה ומידות
חינוך
שבת ומועדים
רבנים אורחים
קבצי שמע
ייעוץ
שיעורים מוקלטים בוידיאו