הישן מתחדש והחדש מתקדש
  www.dnoam.022.co.il
"דרכי נועם"
יום ב', כג’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
מתוך הספר "יערות דבש" של רבי יהונתן אייבשיץ
18:37 (24/03/11) דן סתר

ליקוטים יקרים על תפילת שמונה עשרה מתוך הספר "יערות דבש" אשר חיברו גאון הדורות האחרונים, הרב רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל בעל כרתי ופלתי ועוד ספרים. הערה: דבריו נכתבו בסגנון מוסרי, פרטי וכללי. ה' שפתי תפתח ה' שפתי תפתח- ישים בלבו כי הקב"ה שם אלו שפתים שומרים לפה ולשון, לבל ידבר דברים בטלים, ויהיו סגורים מאין יוצא ובא, כאיש אשר שם שומר למקום אשר בית נכותו שם, והיש יותר בית נכות מן הלשון אשר החיים והמות תלויים בו? והשפתיים שומרים, ואינם ראויים להיפתח כלל, כי "לא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה", והם דלתיים סגורים ואינם ראויים לפותחן אלא ברצון ה'- לפתוח אותם לתורתו וכל דבר חפץ- חפצי שמים ; הכריעות והנה יכרע בברוך. ודרך כלל, בכל הכריעות העניין (הטעם. הערת העורך) נגלה- לכוף קומתו לעפר כי ה' "משפיל גאים ומגביה שפלים" ולכך זוקף בשם וישים ללבו בזה הכנעה ; מגן אברהם הא-ל הגדול הגבור וכו' וכאשר ישים ללבו גדולת הקב"ה וגבורותיו ונוראותיו והוא אשר בחר בנו לעבודתו וליראתו ותורתו- ברייה שפלה ונבזה, "תולעת ולא איש", איך לא ישמח ויגיל מאוד?! וזהו השמחה אשר יש בהתחלת התפילה באומרו גומל חסדים טובים וזוכר חסדי אבות... להדמות לקצת דקצת למדות הבורא יתברך שמו, לזכור לאדם טובתו שהטיב לו, ואל יזכור לו שהרע לו, כמידת הקב"ה זוכר מצוות ומעשים טובים ומעביר- נושא עוון. וראוי לתפוס מדתו של אברהם אבינו שהטיב לכל ופרסם מדתו של הקב"ה וטובתו בעולם, והכריז יחודו של מקום וקבע דת אמת בפי כל הבריות, וכן ראוי לכל אדם. ואיך יעיז איש לומר מגן אברהם והוא אינו שם על לב ללכת בעקבותיו לרחם על נידח ולפקח בכל עסקי כושל ולקבל מה שיקרה לו מה' באהבה, אף שצריך להיות נע ונד בארץ ויקרהו צרות רבות- כמו שקרה לאברהם והיה עם כל זה תמים עם ה' באמת ולב תמים וזהו מה שיש לו לשום אל לבב בברכה ראשונה ; מחיה מתים ...היא ברכת תחיית המתים. כבר אמרנו בדרושים הקודמים שקבלת תשובה מחוטא הוא מִגדר "תחיית המתים", כי רשע בחייו קרוי מת, וכאשר ישוב- הרי זה בכלל מחיה מתים, ולכך יש לו להתפלל שהקב"ה יחיהו ויקבל תפילתו וכאשר אדם חוטא סר נשמתו, ויתפלל להקב"ה שיחיהו בטל של תחיית המתים (תוספת מהעורך: "וכן תמצא באותה ברכה שמזכיר ג' פעמים מחיה המתים...ועל דרך הנגלה- הראשון הסמוך לגבורת הגשמים הוא על ענין שאמרנו שמחיה בני אדם על ידי הגשמים שמכין בהם מזונותיהן, והשני הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות והקב"ה מאריך ימיהם וישלח דברו וירפאם. והגמרא שאומר "מלך ממית ומחיה"- הוא על המתים שמתו ממש שהוא מחיה בעולם הזה על ידי נביאיו, כמתים שהחיה אליהו ואלישע, ועל אותם שמחיה בעולם הנשמות. אחר כך אומר על העתיד לבוא "ונאמן אתה להחיות מתים", ועל זה שנינו בברכות "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים" (חידושי הריטב"א לתענית ב.)) ; קדושת השם אתה קדוש. בו יתקדש עצמו, וישים אל לבו כמה רעש וחיל ורעדה יש למלאכי שרת טרם יאמרו "קדוש" לה' ואיך יוציא מפיו קדושת השם בלי אימה וחלחלה והבנה? וכמה הכנות עושים מהם טרם יצא קדושת השם מפיהם, ואיך לא יטהר ויתקדש האדם עצמו טרם יוציא קדושת השם בפיו. ובאומרו "אתה קדוש" ישים ללבו לקדש שמו הגדול יתברך ברבים ולמסור נפשו על קדושת שמו וקדושת תורתו ; חונן הדעת אתה חונן שהוא התחלת תפלה ובקשה, ישים ללבו כי ראש לכל תפילה היא בקשת דעה. וכן עשה ראש חכמים- לא שאל אריכות ימים ולא עושר כי אם חכמה. כי באמת, זהו עיקר בריאת אדם... ויכוון, ובפרט בחורי לימודי ה', שיתן להם הקב"ה לב מבין בתורה ופתוח לתורת אמת, ולא של שווא חס ושלום לשם גאווה וקנטור חלילה, כי איך יבקש מה' ליתן לו דבר שאינו לרצון? וכי יאמר איש תן לי מנה כדי שאוכל על ידי כך לקנות פטיש ורחיים ועל ידי כך לא יוכל הוא לישן כל הלילה וכיוצא בדברים האלה?! ואף זה כמוהו- איך יבקש תן לי דעה כדי שעל ידי כך אתגאה ואשתרר על צבור שלא לשם שמים והיה שמח בהעדר חכמה משל חברי ומתכבד בקלונם ואהיה אוכל לטמא הטהור ולהסביר לו פנים? ; תשובה השיבנו וכו'. יתפלל מאוד שיאיר ה' עינו בתשובה, כאשר אמרנו אין בעפר מושלו (לשון ממשלה. הערת העורך) של יצר הרע, רק בסיוע הקב"ה. ומכל שכן בעל תאווה שכבר נשתקע ונפל בידו- והרי הוא שבוי אצלו והקב"ה פודה שבויים, וזהו שיתפלל על עצמו ועל כל ישראל שייתן ה' להם לב טהור ; סליחה סלח לנו וכו' ישים ללבו להתחרט בכל לב על עוונותיו ופשעיו, ולהצדיק הדין לה', על כל אשר ייסרהו ה' כי אין אדם אשר אין לו ייסורין, רק שאינו נותן על לבו שייסורים באים לעונש, רק תולה הכל במקרה, אבל באמת יש ליתן ללבו שהכל בשביל עונש חטאיו, ולהצדיק הדין ולומר ואתה צדיק כי צדקה עשית אתי שייסרתני בזה העולם של שווא והבל עונש חמור הראוי לעולם הבא בבושת הנצחיי, היש צדקה יותר מזה? ויתחרט מאוד מאוד על חטאיו ולא באמירה בעלמא. ובעוונותינו הרבים כשאדם חוטא אחד או פעמיים- עדיין הוא בן להקב"ה, אבל כשריבה לחטוא- אילו היה בבחינת בן- יהיה נדון כבן סורר ומורה שמתרין אותו א' או ב' פעמים ובפעם שלישי נסקל בבית דין, ובחמלת ה', מוריד אותנו ממדרגת בן למדרגת עבד, ועבד שאינו שומע בקול אדוניו- אין לו חטא משפט מוות כמו כן, כי אם אוסרים אותו בשלשלאות של ברזל ; גאולה ראה נא וכו'. יתפלל על גאולת ישראל ולא יהיה כוונתו לגאולה כדי שנהיה שרים וחורי (גדולי. הערת העורך) ארץ ויהיה כל טוב ארץ לנו- כאשר באמת יהיה כן- כי חס ושלום- דבר ה' לא ישוב ריקם, אפילו קוצו דקוצו של יו"ד. אבל מכל מקום- לא יהיה כוונתו בשביל כך, כי מה הווה לאדם בכל טוב הזמנים הלא בין לילה היה ובין לילה אבד, רק כל כוונתו יהיה להשגות שלמות, אבל העיקר בשביל קדושת שמו הגדול הנקרא עלינו לבל יתחלל בגויים כמאמרם "איה אלקיהם" ; רפואה רפאינו וכו'. יתפלל בעד כל חולים שהם בתוך העיר, ויכלול כל חולי ישראל וישתתף עמם בצערם, כי הלא הכל נפש אחת וגוף אחד, ואם חלה אחד מישראל הרי קצת מאיבריו חולים, ולא יאמר מה איכפת לי- אינו קרובי וגואלי, חס ושלום! ראוי להתפלל בתום לבב בעד כל חולים יהיה מה שיהיה ומי שיהיה כאלו חס ושלום בניו או אחיו חולים- הלא ירבה להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה' ; ברכת השנים ברכת השנים- בזו יש לאדם להתפלל על מזונותיו... והרב החסיד איש אלקים מורנו הרמ"ק ז"ל החמיר שלא לתקן (להכין. הערת העורך) צורכי אכילה טרם התפלל על מזונותיו, ולכך ראוי בתפילת שחרית על כל פנים לשֹום אל לבו לה' שיטריף לו לחם חוקו בהיתר ולא באיסור, כי אם יש נדנוד איסור במזון- מטמא כל גופו ואין בו מזון לנשמה. אבל, אם המזון כולו בהיתר- יש בו מזון לנשמה כי מעלה כל ניצוצות שיש במאכל כדכתיב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' " ולכן יתפלל אדם מאוד בכוונה שיהיה המזון מסטרא דדכיא טהרה ולא ח"ו מסטרא דמסאבא (מצד טהרה ולא מצד טומאה. הערת העורך), כי אם אינו מתפלל וגם יש איסור חס ושלום במאכל, הן שהמזון בא מגזל או שעצם המאכל אינו מותר על פי דיני דאורייתא או שיושב לאכול בסעודת מושב לצים ותערובות נשים ובתולות שמהרהר בעבירה והסתכלות, ובזה- "זה השולחן מלא קיא צואה מבלי מקום"; קיבוץ גלויות תקע. שם ירבה בדמע להתפלל על קיבוץ גלויות וקריאת דרור בארץ ישראל שהוא בשופר. וכבר נאמר בפיוט ששוכני עפר יחכו לקול שופר כי הוא שופר המשמיע חירות אבל מאוד יחרד איש כמאמר השלם באומרו לו "למה אתה חרד ונכנע"? והשיב- אם אני נח במקצת הנה באזני קול שופר מיום דין הגדול והנורא ; השבת המשפט השיבה כו'. ישים על ליבו להחזרת סנהדרין כי הם כסא ה' והם כנגד כסא כבוד בעי"ן בתי דינים למעלה, וכל זמן שהיו סנהדרין במקומן היה כבוד ה' חופף על ישראל כדכתיב "נגד זקניו כבוד" לכך כתב הרמב"ם שאין בן דוד בא עד שיהיו הסנהדרין חוזרים כי עיקר השריית שכינה הוא על ידי סנהדרין ; למלשינים ולמלשינים. ישים אל ליבו שיהיה נעקר מינות מישראל ושיהיו מאמינים בתורה שבכתב ושבעל פה אמונה בלי דופי ולא יהיה בקרבם "שורש פורה ראש ולענה" להמרות פי חכמי ישראל השלמים המלמדים תורה ברבים. גם ישים ללבו להתפלל על אובדן עמלק באומרו ומלכות זדון שהוא עמלק שבא בזדון על ישראל, מתעבר על ריב לא לו, ובזו מקיים מצוות עשה "זכור את אשר עשה לך עמלק" ; על הצדיקים על הצדיקים. ישים אל ליבו להתפלל בטובת הצדיקים כי בטובתם אנו חיים, וכל זמן שצדיקים בעולם- ברכה וטובה וחיים בעולם. ובייחוד, להתפלל על טובות גירי צדק וישים ללבו לאהוב אותם כנפשו ולקיים מצוות ואהבתם את הגר, ומכל שכן בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות ושחים עד לעפר, כמעט לא נשאר בנו עוד רוח חיוני, ורשעים בתכלית הרוממות והוא הכיר האמת- הרי זה ממש מעשה אברהם אבינו שהכיר ה' בתוך עולם חשוך והאיר ממזרח צדק ואף הוא כמוהו- הלא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו ; בניין ירושלים בברכת ולירושלים ואת צמח וכו' אין צורך להאריך כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בניין ירושלים והחזרת קרן דוד, כי הוא תכלית שלימות אנושי ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים? ולירושלים יקרא כסא ה' וכן בדוד שישב ממש כעין מרכבה עליונה כדכתיב "וישב שלמה על כסא ה' ". ואם מלאכי מעלה קוראים בבכי וקינה על חורבן ירושלים יום ולילה לא יחשו והם אבלי ציון, איך נחשה אנו ולא נבכה על חילול השם שנתחלל בחורבן ירושלים ואובדן מלכות בית דוד? וחייב כל איש לומר בלבד ריבונו של עולם, הריני מוסר נפשי על קדושת שמך ואם אין אני כדאי לראות בבניין ציון והחזרת מלכות בית דוד אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיה רואות. אפס, בנה ירושלים והצמיח קרן דוד למען יתקדש שמך ותרחם על בניך העלובים נטושים בגולה הסובלים על ייחודך ומקדשים שמך ברבים היות כי בעוונותינו הרבים חורבן ושוממת מקדש תפארתנו ואובדן מלכות בית דוד- ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו וממש ירדנו מחיים למוות, וכן להפך- בשוב ה' שיבת ציון נהיה עולים ממוות לחיים ואין בנו אלא חלק שישים מחיים (אחד חלקי ששים. הערת העורך) ולכך נאמר "בשוב ה' וכו' היינו כחולמים" כי כמו חלום יש בו חלק שישים ממיתה כך אנו להפך- כי ירגישו כי היה בנו רק חלק ששים מחיים, ולכך אין צריך להאריך בזה ומי אשר לו רק נשמת ישראל הלא לבבו נשבר בקרבו בזכרו חורבן ירושלים וזיכרון מלכות בית דוד נפסק בעוונותינו הרבים ; שמע קולנו שמע קולנו וכו'. ישים כל מגמתו לה' להתפלל לו על כל צרכיו אפילו דבר קטן או גדול- לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה', אם צריך לעשות שידוך את עצמו או בניו ובנותיו- יתפלל לה'. לסחורה יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר ; עבודה רצה. ימסור נפשו לעבודת ה' ויעלה בלבו כאילו נעקד על גבי המזבח ואש המזבח יוקד בו והרי הוא עולה כליל לה' ויתאווה מאוד שייהרג על קידוש השם שהוא עולה כולו כליל לה' כי אם יכוון לזבח צריך שלא יהיה בו מום ואם חוטא באיזה אבר הרי זה מום לא ירצה וקודם הקרבת הקורבן צריך תשובה ולכך כל סדר ברכות ותפילה קודם לזה. צריך לתקן עצמו בתשובה לבל יראה בו מום ; מודים הודאה. ייתן לה' שבח על נפלאותיו, כי אין בעל הנס מכיר בנסו ובכל יום קורה לאיש הישראלי נסים רבים ואין מרגיש כדכתיב "לעושה נפלאות גדולות לבדו" הרצון כי הקב"ה מכיר בנפלאות ונסים ואין בן אדם מכיר ; שלום שים שלום. יש להתפלל על השלום כי אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום כי הוא דבר הנחמד והוא אחדות גמור של ישראל, ובאשר יתפלל על השלום יתפלל שלא יהיה מחלוקת ישראל, ולא יהיה קנאה ושנאה ותחרות כי כולם יהיו אהובים אחוזים ואחודים בתכלית הייחוד ואהבה ואחווה וריעות ויהיה כל ישראל נפש אחת ויכווין לקיים "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל כל התורה וזה יהיה בתכלית התפילה, שהוא כלל כל התפילה ויתפלל שלא יהיה בו מדת כעס כלל, כי אם עניו לכל, והוא במדרגת שלום, כי במקום שהכעס מצוי- אין שלום ;

 
 
דרוש תורם לחיבורים
בלוג "דרכי נועם"
הלכה
תפילה
אמונה ומידות
חינוך
שבת ומועדים
רבנים אורחים
קבצי שמע
שיעורים מוקלטים בוידיאו