הישן מתחדש והחדש מתקדש
  www.dnoam.022.co.il
"דרכי נועם"
יום ב', כג’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
האם אנו יכולים לפרש דברים שקורים לנו בחיים כאותות וסימנים משמיים?
18:44 (24/03/11) דן סתר

פסיקת הלכה על פי מופתים המקור הראשון מתוך: גליון הלכתי "מים חיים" (גליון 15, אדר תשס"ב. הרב יהודה אריה הלוי דינר שליט"א- רב בית הכנסת "דברי שיר" בני ברק): שאלה: האם מותר לומר: מכיוון שניסיתי כמה פעמים ולא עלתה בידי, זה סימן שאין לעשות כן או שמא זה בגדר ניחוש ואסור? תשובה: כתוב בתורה בפרשת שופטים (דברים יח י): "לא ימצא בך כו' קוסם קסמים מעונן ומכשף", וכתב רש"י בשם ה'ספרי'- "מנחש"- פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו. עד כאן. אולם, יש לומר שיסוד איסור ניחוש, לעשות סימנים שלא נוגע לעצם הדבר, כגון: נפל פתו או מקלו, או פגש צבי בדרך, שזהו דברים שאינם נוגעים ממש לעניין ההוא, מה שאין כן הכא שזהו בעצם הדבר, וכגון שמנסה לעשות איזה דבר, ורואה בזה קושי מסוים, יכול לומר שזהו סימן מן השמים שאין לעשות כן. וכמובן הכל לפי העניין (מפי הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א). וכעין זה ידוע שמרן ה"חפץ חיים" זצ"ל רצה לעלות לארץ ישראל, ולאחר שכמה פעמים היה עיכוב בזה, קיבל (- את העיכוב. הערך העורך) בתור סימן מן השמים שאין לעלות. וכן ידוע במרן החזון איש זצ"ל שישב לאכול ובא אחד והפריעו באיזו שאלה. שוב ישב לאכול, ובא אחר והפריע באיזה שאלה, וכשקרה כן פעם שלישית, אמר שזהו סימן מן השמים שאין לאכול אותו מאכל. לאחר זמן נתברר שבאותו עוף שהיה אמור לאכול הייתה שאלה בכשרות! (הערת העורך- בנוגע לסיפור האחרון, לכאורה יש לחקור. שמא יש לחלק בדין של תקלה באוכל לתקלות בשאר עבירות וכפי שאומר התוספות (חולין ה ב ד"ה צדיקים עצמן) "ואומר ר"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור"[1], שאולי דווקא בענייני אכילה, לסימן יש משמעות, אך שמא בדבר אחר- סימן לא מראה על בעיה. או להפך, שבאוכל, הקב"ה לא מביא תקלה אפילו שאין הצדיק שם על לבו, ואפילו ללא סימן, ואילו כאשר יש סימן, אפילו בדבר שאינו קשור לאוכל- יש לחוש. וצריך עיון). המקור השני מתוך: שו"ת תשובות והנהגות לרב משה שטרנבוך (חלק א' סימן תלא). שאלה: אכל בשר בלילה וישן וקם בבוקר ורוצה לשתות קפה עם חלב והוא עדיין קודם שש שעות מהו. בספר "ויעש אברהם" מביא בשם הגאון הקדוש האדמו"ר רבי אברהם מטשכנוב זצ"ל ששיעור שש שעות היינו לעיכול, ושינה גורם (גורמת) עיכול ולא צריך שש שעות, ושמעתי שאחד מגדולי הוראה בעיר הקודש פסק כן הלכה למעשה, ויש לתמוה שלא ראו הספר "זכרון למשה" עם הגהות הגאון הקדוש ה"חתם סופר" זצ"ל[2] שהורה מתחילה להתיר, והכין לעצמו חלב לקפה לשתות בבוקר ונשפך, ומזה הבין שאין הדין כן, לכן מאז פסק דלא פלוג עיין שם, ומי הוא אשר יהין לפסוק נגד עמוד הוראה כמותו, אבל צריך ביאור ד"לא בשמים היא" לפסוק הוראות בסימנים מן השמים! ונראה שבעלמא אי אפשר לפסוק ממעשה, ורק ההלכה קובעת, אבל גאוני ישראל, בעלי רוח הקודש כמו הגאון הקדוש ה"חתם סופר" זצ"ל, הרגישו שזהו סימן, וביררו שוב ההלכה וראו פנים לאסור ולכן שינה פסק דינו, ויש לסמוך עליו. ומסופר על רבינו הגר"א זצ"ל שרצה שבבית מדרשו ישאו כפים כל יום, ובאותו לילה שרצה למחרת לנהוג כן הובל לבית הסוהר על ידי עלילה ופסק מאז שלא לשנות, ותמה הגאון הקדוש רבי ישראל סלנטר זצ"ל הלוא "לא בשמים היא" ואין להשגיח על אותות ומופתים אלא כפי הלכה! אבל לפי דברינו, קדושי עליון, בעלי רוח הקודש, מרגישים אם זהו סימן ורמז, שאז מעיינים עוד פעם הלכה וקובעים הוראה. אמר העורך: ועוד יש להקשות לכאורה על פי מה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט) על יונה הנביא שאמר: "כו' הרי אני בורח מלפניו שלא נראה כבודו שם, ירד לו יונה אל יפו, ולא מצא מרכב אוניה לירד בה, והאוניה שירד בה יונה הייתה רחוקה מיפו מהלך ב' ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה? הביא עליה סער גדולה והחזירה אל יפו, וראה יונה ושמח לבו, ואמר עכשיו אני יודע שדרכי מיושרת לפני". רואים אנו, שאפילו שנראה בדבר מסוים שיש עזרה מן השמים לעשותו, אין זה אות וסימן כי הקב"ה מסכים לכך, אדרבא, מנסה הוא את האדם, האם למרות שנראה כי מקבל הוא עזרה מן השמים נמנע הוא מן המעשה הרע. וסיוע לדברינו מהגמרא (מכות י ב) האומרת: "אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו כו'[3] ". ויונה חשב שמצווה עליו לכבוש את נבואותו, כמו שאומר המדרש (תנחומא ויקרא ח): "דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר יונה אני יודע שהגויים קרובי תשובה הם עכשיו אם אלך בשליחותו מיד יעשו תשובה והקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד ובעת שיעשו תשובה מיד ירחם ויקצוף הקב"ה על ישראל". [1] ואגב עיסוקנו במאכלות אסורים, ברצוני להביא עדות מתוך דברי הרב יהושע משה אהרונסון זצ"ל (מרבני פתח תקווה, בעל ה"ישועות משה"), את שכתב בספרו האוטוביוגרפי "עלי מרורות" על גיגוליו בשואה (עמוד 242): אם לברך בתדירות ברכה על מאכלות אסורים הנאכלים לפיקוח נפש- נהגתי לברך על מידי דהיתירא (שבתוך המאכל או מים) שהכל, וכיוונתי שהכל- כל מה שאירע לנו, אף גם זאת שהננו מוכרחים לאכול טרפות לקיום נפשנו- נהיה בדברו, נעשה ברצון ה'. כו' בעיקרא דדינא מפורש בשו"ע או"ח קצ"ו סעיף ב' אם אכל דבר איסור במקום סכנה- מברכים עליו. [2] רבי משה סופר, החת"ם (חידושי תורת משה) סופר, נולד בפרנקפורט דמיין בשנת ה"א תקכ"ג (1762) ונפטר בפרשבורג בשנת ה"א ת"ר (1839). הוא נחשב לאביה הרוחני של יהדות הונגריה בעת החדשה. בשנת ה"א תקס"ו (1806) נתמנה לרב העיר פרשבורג, והוכר כגדול דורו. חידושיו לגמרא, דרשותיו ובמיוחד תשובותיו הנציחו את זכרו לדורות. צאצאיו ישבו על כסא הרבנות בהונגריה, באוסטריה ובפולניה. הוא לחם קשות - ובהצלחה - בתנועת הרפורמים, ועודד את הישוב בארץ ישראל. [3] ושני ביאורים יש בהבנת מדרש זה. הביאור הראשון, הפשוט, שאם אדם רוצה ללכת בדרך עקומה, ביודעין ובמזיד, מן השמים לא ימנעוהו, וכדברי הגמרא (שבת קד א): "בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעים אותו". והביאור השני, העמוק- שבדרך שאדם מחליט ללכת, כאשר אדם 'ננעל' בצורת המחשבה שלו, הוא משפיע ו'כופה' על עצמו, שכל מה שהוא רואה, מביא אותו לחשוב שמתקשר לצורת המחשבה שלו ומצדיק אותה. ודוגמא לדבר מהמדרש (קידושין סו א) המספר על אלעזר בן פועירה שאמר לינאי המלך שחכמי ישראל לא מעריכים אותו ועליו להורגם. ושאלו ינאי המלך: "ותורה מה תהא עליה? הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות, דהוה ליה למימר: תינח תורה שבכתב, תורה שבעל פה מאי?"- והרג את כל החכמים. וזאת למה? כי מרגע שהחליט שרוצה הוא להורגם, החלטה זו גרמה לו 'לשכוח' את הטענה שתורה שבעל פה תישאר 'יתומה'. וזה טמון בדברי חז"ל שאמרו ש"נזרקה בו אפיקורסות", שהאפיקורוס, מתוך שרוצה לעשות כלבבו, שהעולם יהיה הפקר, מחליט על פי זה שאין משמעות לעולם, וכפי שפורסם משמו של אלדוס האכסלי (המפורסמים שבכופרים האבולוציונסטים; מתוך "וידויו של כופר מקצועי") שאמר: "אני ובני דורי, רצינו שלָעולם לא תהיה משמעות. ואחר שרצינו בכך, לא היה כל קושי למצוא נימוקים משכנעים שאכן אין לו משמעות, פילוסופיית חוסר המשמעות הייתה עבורנו צורך קיומי, כיוון שעולם בעל משמעות הפריע לחופש שלנו".

 
 
דרוש תורם לחיבורים
בלוג "דרכי נועם"
הלכה
תפילה
אמונה ומידות
חינוך
שבת ומועדים
רבנים אורחים
קבצי שמע
שיעורים מוקלטים בוידיאו