הישן מתחדש והחדש מתקדש
  www.dnoam.022.co.il
"דרכי נועם"
יום ג', יב’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
דמותו של הרב אריה לוין זצ"ל ידועה לכל. עדות למידותיו הנעלות ניתן לראות בצוואתו היקרה. מצ"ב קובץ P.D.F להורדה בנוסף.
18:54 (24/03/11) דן סתר

צוואתו של הרב אריה לוין זצ"ל (מתוך כריכת הספר "איש צדיק היה") (ובנוסף הגהות הרב ר' אלחנן יעקובוביץ' שליט"א נכד הרב זצ"ל שזכיתי ללמוד ממנו. האותיות הקטנות בגוף הצוואה הן ממני, העורך) תש"ה לפ"ק (לפרט קטן) פעה"ק (פה עיר הקודש) ירושלים תוב"א (תבנה ותכונן במהרה אמן). "הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו" (איוב ז יא), ולא ידע האדם את עתו. ואחרי ידעתי חולשתי, גופי ורוחי ונפשי עיפים ויגעים. לכן שמתי אל ליבי לקיים המצווה "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' " (בראשית יח יט) ובזה אין לי מה לחדש לכם כי דרך ה' סלולה וערוכה ב"שולחן ערוך" בעתו בזמנו. "לכל יש זמן" [והזמן ענין אלוקי[א]] ואתם, בני היקרים, חנן ה' אתכם אשר חלקכם מעמלי תורה בפרט בני "גאון יעקב אשר אהב סלה" (תהילים מז ה). ובנותי הכשרות ברשות בעליהן גדולי ישראל שליט"א. ונכדי היקרים ההולכים בדרכי אבותיהם שיחיו אין לי מה להוסיף לכם. אמנם כדי למסור לכם איזה הנהגות טובות שנחלתי מרבותי, גאוני ארץ מצוקי תבל, זכרם יגן עלינו, אשר זכני השם יתברך לשמש אותם כשמש קטן: הייתי זהיר בתפילה בצבור בזמנה עד כמה שאפשר (ולפעמים בדמעות). חביבה תפילה לפני הקב"ה ממאה מעשים טובים ומכל הקורבנות (ברכות לב ב). וכמאמר החכם "מתי תפילה נשמעת- בעת שהעין דומעת והנפש נכנעת" ומרגלא בפומי התפילה "ותהא מטתי שלמה לפניך" בתפילת 'שמע קולנו' וקודם "יהיו לרצון אמרי פי". כך שמעתי מפי קדוש גאון ישראל רבי רפאל זצ"ל (ראש ישיבת וולוז'ין האחרון) בעת לומדי בישיבת וולוז'ין שהיה מתפלל תפילה זו בשמונה עשרה שלוש פעמים ביום. ומאז התחלתי ולא פסקתי וזאת עמדה לי ולא תמוש עד עולם. תמיד היתה מגמתי להשריש בליבי אמונה חזקה בהשגחה פרטית מה שירמיהו הנביא אמר "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו ופרי מעלליו" (ירמיה לב יט) ודוד המלך עליו השלום אמר "משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם" (תהילים לג יג). "אתה ידעת שבתי וקמי בנתה לרעי מרחוק" (תהילים קלט ב). ואלִיהוּ הנביא אמר "כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה" (איוב לד כא) וגו'. ביחוד הפסוק: "ואני תמיד אחזת ביד ימיני" (תהילים עג כג) וכו' "בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני" (תהילים עג כד) "הוריני ה' דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי" (תהילים כז יא). התאמצתי להשריש בליבי מידת הבטחון לפי מיעוט שכלי, כי כל מי שיש בו מדת הבטחון- בידוע שיש בו מדת האמונה שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו (ספר האמונה והבטחון לרמב"ן פרק א'). וענין הבטחון פירש רבינו יונה ז"ל שידע האדם עם לבבו כי הכל בידי שמים ואין לו (להקב"ה) מעצור להושיע ואם טוב ואם רע חלילה הוא יבוקר והכל לטובה. הגרי"ס[ב] אמר כי לא ידע על בורי' גדרי בטחון. התאמץ לקנות מדת ההסתפקות אשר זה מדה טובה שאין לנו מדה טובה יותר ממנה. לא דאגתי הרבה על איזה הפסד חלילה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קיח כט) שגובה חובו בטובתו ש"א[ג]. [השתדלתי] מאוד להתרגל במידת ההסתפקות כמאמר החכמים כל בני אדם עובדי תאו' (תאוות) עולם הזה, המה וכ"ח (נראה שצריך לומר ות"ח- ותלמיד חכם) אמיתי המסתפק בחלקו..." "...אם אזכה להיות גויעתי על מיטתי בחדרי בביתי, אבקש מצאצאי ש"י (שלומם ישגה) שישתדלו עד כמה שאפשר שלא ידפיסו שום מודעה רק בשם המשפחה בזאת הלשון "כל ב"י[ד] (בית ישראל) וכ"ו- אריה לוין מתלמוד תורה עץ חיים והמשתתף בצערן של אסירי ציון. הלויה תצא מדירתו בחצר הקדוש של ר' זלמן שוסטער ז"ל בשכונה משכנות בשעה. אני מבקש מאנשי חברא קדישא, ידידי שיחיו, אשר בעת נתינת תשעה קבין יעמידו אותי על הארץ וישפכו בבת אחת ויאמרו טהור... בשעת הלבשה יאמרו הרוחצים מה שכתוב במעבר יבוק[ה] ולא יטבילוני במקוה כי אינני ראוי לדברים כאלו. ולא לעשות "ארבע מיתות בית דין" כי אינני כדאי לעשות בשבילי איזה יחודים, וצירופים כל דהו. אם לא היה בזה משום יוהרא הייתי מבקש מחברא קדישא אשר לפני הכנסת הקבר יזרקו אותי על הארץ לכל הפחות יותר מגובה של ג' טפחים ואחר כך יתנו אבן על ליבי. התכריכין לא יקחו מהמובחרים וחלילה וחס לקחת משום מוסד בפרט מיחיד. והנני מניח איזה סכום כסף בעד הוצ"ק (הוצאות קבורה). אבקש בכל לשון של בקשה שלא להספידני כלל כי בשעה שמוליכין אותו לקבר מכריזין לפניו וַי לפלוני דמריד במלכא (זוהר) ונידון אז על עבירות שעשה אוי ואבוי לאותה בושה וחרפה כשמספרין בשבחו שאין בו. בפרט אותי, שאין בי לא תורה- שאינני בקיא אפילו פרק במשניות כראוי, גם בתורה אין לי ידע לצערי הגדול, ועוונותי עברו ראשי בפרט חטאות נעורים כי רבו מאוד. נשיאת המטה יזכה מי שהוא רוצה לזכות בהמצוה, למעוטי אלה שצערו אותי בחיי ולא ביקשו סליחתי- אם כי סלחתי ומחלתי להם בלב או בעל פה, כי זה מעורר קטרוג, רחמנא ליצלן, כמובא בספרים הקדושים. ואני, עד כמה שאפשר היתי נזהר לבקש מחילה למי שפגעתי בכבודו. אמנם "כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע..." [א] לכאורה הכוונה שמי ששומר על הזמן יכול להגיע למדרגות נעלות. [ב] כנראה ר"ת הגאון ר' ישראל סלנטר. [ג] שגובה חובו לטובתו של אדם (הוספת העורך: צא וראה מה שסיפר הסופר שמחה רז [צדיק יסוד עולם עמוד 42] על אשת הרב: הייתה בביתה מערכת של כלי פורצלן רבי ערך, ירושה מאבותיה זה מכמה דורות. יום אחד רחצה את הכלים היקרים הללו ושעה שרצתה להניחם להתייבש, החליקו מידה, נפלו ארצה והתנפצו לרסיסים. היא ידעה עד כמה יקרה מערכת זו לבעלה וכמה יצטער ביודעו שהכלים נשברו. ועל כן, בשעה שעמד לחזור לביתו מתלמוד תורה "עץ חיים", המתינה לו בסימטא שליד פתח ביתם. ובראותה אותו אמרה: "אריה, דבר גדול ארע לנו, נס ארע לנו, עלינו להודות לה' על כך". מה קרה? תחילה נודה לה' ואחר כך אספר לך. "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"- אמר ר' אריה. "אתה יודע" , אמרה לו רעייתו, "כשאב כועס על בנו, ומרגיש צורך עז להכותו, אזי כדי להפיג את כעסו, הוא מכה בכף ידו בחזקה על השולחן ולא על לחיו של בנו. בתחילה, הבן נפחד ונעצב אל ליבו, אולם לאחר מכן הוא שמח שאביו חס עליו ולא הענישו. אריה, לבטח ידוע לך המדרש המובא באיכה רבתי על הפסוק בתהלים המוסב על חורבן בית המקדש: "מזמור לאסף, באו גויים בנחלתך". מזמור לאסף?- קינה לאסף היה צריך לומר? אלא השבח לבורא עולם על שהשליך חמתו על עצים ואבנים ולא על בני אדם. אף אנו כן, החליטו בשמים שעלינו להיענש, אך חסד גמל עמנו הבורא יתברך ובמקום שניפגע אנו, נופצו כלי הפורצלן היקרים"... צדקת חנה צדקת- השיב לה ר' אריה...). [ד] כנראה הכוונה לפסוק "כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' " (ויקרא י ו). [ה] ספר בעניין הנהגות החולה והנפטרים לרבי אהרון ברכיה ממודינא זצוק"ל (הערת העורך).